טיפול CBT

כללי בין אדם לחברו בחשיפה

אתיקה בטיפול התנהגותי

בחלק הקודם עסקתי במחשבות על סיטואציית החשיפה. בחלק זה אעסוק בפרקטיקה של בין אדם לחברו, כללי יסוד להתנהלות רגישה במהלך חשיפות.

בצעו יחד עם המטופל. על אותו עיקרון של דוגמא אישית ו”אחרי” שהיה נהוג בצבא, לפחות בפעם הראשונה, בצעו את מה שאתם מצפים מהמטופל לעשות יחד איתו. ראשית, יתכן והמטופל נמצא בקונפליקט אם הדבר שהוא עומד לעשות מסוכן/עלול להזיק לו. עשייה שלכם מבהירה שהדבר אינו מסוכן. שנית, עשייה לבד כשאתם מסתכלים על המטופל יכולה להגביר את החרדה או להוביל לתחושת השפלה, ועשייה יחד יכולה להוביל ל-joining טיפולי. חשבו על החוויה של מטופל היושב על הרצפה ונוגע בכתם בחשיפה של OCD לזיהום, בעוד אתם יושבים על הכסא ומסתכלים עליו מלמעלה. עכשיו חשבו איך ירגיש אם תשבו לידו, או אפילו תגדילו לעשות ותתגלגלו על השטיח, ותגעו יחד איתו בכתם שנחווה על ידו כדוחה ומזהם.
הערה: ב-OCD עשייה יחד יכולה להפוך לטקסית, לאישור. אם המטפל עושה, כנראה והדבר בטוח. אם זה המקרה, חשוב לדבר על כך ולסכם שאחרי חשיפה או כמה חשיפות שעשיתם יחד, המטופל יבצע לבד.

היכנסו וצאו מהחשיפה בגמישות. במהלך החשיפה הולכים פעמים רבות לקיצון, מתארים תסריטים דרמטיים, עושים דברים חריגים מבחינה חברתית, משתמשים בהומור, פעמים רבות שחור. קל להישאב להלך רוח זה או לבדיקה טכנית של רמות המצוקה, ולהיות מרוצים מכך שהמטופל עושה את הדברים. אך חשוב לזכור לבדוק את החוויה של המטופל, לגלות אמפתיה לקושי ולעודד אותו. לעיתים אפשר לעצור לכמה רגעים את החשיפה, לנהל שיחה על רגשותיו, לתמוך, ולפעמים, למרות שהדבר מנוגד לכללי החשיפה הקרים, אפילו להרגיע. גם אם הוא יצליח בחשיפה, אך החוויה שלו תהיה קשה, לא עשינו בכך הרבה.

אל תקפצו מעל הפופיק. החשיפה הולכת יופי, ונראה לכם שאם תדחפו עוד קצת קדימה זה יהיה נהדר. אל תעשו זאת ללא הסכמה מצד המטופל, גם אם נראה לכם שזה יהיה בסדר מצידו. יתכן ואתם חושבים שזה בסדר, אך עבורו הנושא קשה מדי ויוביל למצוקה שהוא לא היה מוכן להתמודד עמה. בנוסף, החלטה על דעת עצמכם מוציאה את השליטה מידי המטופל, פוגעת באמון שנתן בכם, ויכולה לסכן את הטיפול כולו.

כללים לחשיפות מחוץ לקליניקה:

הזכירו את הקונטקסט. בקליניקה הגבולות ברורים לרוב האנשים. ביקור בביתו של המטופל, דיבור על תכנים אינטימיים, תרגול דייט, הליכה יחד למקום בילוי, כל אלו ועוד יכולים לבלבל את המטופל והגבולות יכולים להטשטש. אם אנחנו יושבים בבית קפה, אולי השיחה תהיה “רגילה” ולא שיחת מטפל ומטופל. אם אני מארח בביתי והשעה היא שעת צהריים, אולי המעשה המנומס הוא להזמין את המטפל לאכול. כדי למנוע בלבול, הזכירו את מטרת הפגישה ואת הגבולות באופן עדין על ידי התנהגותכם. לדוגמא, בעת ביקור בית, הוציאו מיד עם תחילת הפגישה בלוק כתיבה אם אתם כותבים בפגישות. שאלו על המשימות שהמטופל התבקש לבצע. בקשו ממנו להביא דף וכלי כתיבה ותכננו יחד את החשיפה וכן הלאה. במידה ואתם נמצאים במרחב ציבורי ואינכם רוצים למשוך תשומת לב, הגדירו את מטרות החשיפה בעל פה, וחזרו ושאלו במרווחים קבועים שאלות טיפוליות, כמו מה רמת המצוקה, מה המסקנות שלו וכן הלאה.

הגדירו את הגבולות. מנסיוני, עבור רוב המטופלים, ההתנהלות שתוארה בסעיף הקודם מגדירה את הסטינג והם אינם חווים קושי ובלבול עם המעבר. אולם, אם אתם מעריכים שהסטינג השונה יבלבל את המטופל או יעורר חרדה, או נוכחים בקושי בפועל, דברו על זה. הגדירו מה יקרה ומה לא יקרה בתרגול (“בזמן שנשב בבית קפה תפנה למלצרית מספר פעמים כפי שסיכמנו. יהיו מרווחים בין הפעמים, במרווחים נדבר על המחשבות האוטומטיות שלך ונאתגר אותן בלייב כפי שלמדנו בטיפול”). חשבו אם די בהגדרות אופרציונאליות או שכדאי לדבר על המהות, לציין שהמעבר יכול להיות מבלבל וכן הלאה. אל תלכו לכיוון זה באופן אוטומטי, דיבור על המטא של הטיפול יכול לשבש את הפוקוס, ולהעביר אותו מהחשיפה ליחסים ביניכם.

התאימו עצמכם לסביבת המטופל. בתחילת הקריירה שלי עשיתי לא מעט ביקורי בית בשכונות חרדיות. אני חילונית גמורה, ואם הייתי מגיעה בלבושי הרגיל, יתכן והדבר היה מעלה שאלות בסביבה. לכן, היה לי ברכב “פק”ל שאל”, הייתי מגיעה עם חצאית, ומכסה את עצמי בשאל רחב לפני הכניסה לשכונה. אם יש חוסר התאמה חיצוני בינכם לבין סביבת המטופל, חשבו אם אתם יכולים להתאים עצמכם. אם לא, שקלו את היתרונות והחסרונות של היציאה מהקליניקה, ואם הפגישה עלולה לגרום נזק, יתכן ועדיף לבטל אותה למרות התועלת הטיפולית.

תאמו מה יקרה אם תפגשו אנשים מוכרים, והכינו סיפור כיסוי. לפעמים עושים חשיפות בסביבה הקרובה של המטופל, וגם כשמתרחקים, עדיין יש סיכוי לפגוש אדם מוכר. בנו ביחד סיפור כיסוי שיסביר מי אתם. אם אתם בני אותו הגיל פחות או יותר ומרקע דומה, קל יחסית להסביר. אם יש הבדלים, הסיפור על קרוב משפחה שגר במקום רחוק ובא להתארח יכול להתאים ברוב המקרים.

סכמו איך אתם מתנהלים, ומי משלם את ההוצאות. אתם יושבים בבית קפה, האם אתם צריכים לשתות משהו כדי שהסיטואציה לא תיראה חריגה, או שמספיק שהמטופל יזמין? ואם כן, מי משלם? כנ”ל לגבי נסיעות בתחבורה ציבורית, ובוודאי שבטיסות. סכמו מראש את כל הפרטים כדי למנוע חוסר נעימות.

אם לא תהיה פרטיות, דברו מראש על ההתנהלות. טיסה, בית קפה או מסעדה צפופים, נסיעה באוטובוס. במצבים אלו ואחרים אתם צריכים לקחת בחשבון שאחרים יכולים לשמוע את השיחה שלכם. סכמו מראש על ההתנהלות. אתם יכולים למשל לבחור להגביל את השיחה (למשל להגיע לבית קפה עם ספרים או לפטופ, כאילו שניכם לומדים), לדבר על נושאים מחיי המטופל (הזדמנות להכיר לעומק דברים שלא נכנסתם אליהם בטיפול), לעשות הפרדת כוחות כשאתם נמצאים בסביבה, אך לא נראה שאתם יחד וכן הלאה.

ועכשיו לכללים לסיטואציה הייחודית של ביקור בית

כבדו את הכנסת האורחים. לאדם שאינו מטפל זה יכול להישמע מצחיק, אך בביקורי הבית הראשונים שלי מצאתי עצמי מתלבטת מה לעשות כשמטופל מציע לי לשתות או לאכול. ברור לי שלא אתן לו להכין לי כריך, גם אם הוא מאוד רואה, אך מה לעשות אם הוא הביא צלחת של עוגיות וקנקן מים? הכלל המנחה אותי הוא לא להעליב, ולקחת את המינימום שלא יגרום למטופל להרגיש דחוי, אך גם לא ידרוש ממנו או שוב, יגרום לבלבול. אני אומרת תודה לכוס מים ושותה ממנה מדי פעם. אם מציעים חטיפים או עוגיות אקח חתיכה סמלית כדי לא לפגוע. לכל הצעה אחרת אסרב בנימוס. אם שואלים אותי אם אני רוצה משהו, אבקש כוס מים, שוב, כדי לא לפגוע במטופל (אלא אם אני חושבת שבקשה זו תחווה על ידו כדורשנית).

נהגו בזהירות במרחב האישי. כניסה לביתו של המטופל יכולה להיות קשה עבורו, כבדו את הפרטיות, אפילו בצורה מופרזת. שבו רק אחרי שהמטופל מציע, או אחרי שתבקשו רשות. אל תגעו בדברים. אל תעירו הערות לגבי הבית. הכלל לגבי לא לגעת חשוב במיוחד אם אתם עובדים עם אנשים עם OCD של ניקיון/זיהום, סדר או סימטריה. מגע יכול להיות חשיפה לא מתוכננת ברמה גבוהה מכפי שהם תכננו, ולהוביל למצוקה עזה. הם נתנו בכם אמון רב כשנתנו לכם להיכנס לבית, אל תמעלו בו.

  

אהבתם? מוזמנים לפרגן בלייק.
לשאלות או הצעות השאירו פרטים או התקשרו 053-4213111.
אם אין מענה נא לשלוח הודעת SMS.

שם

דואר אלקטרוני

טלפון

תוכן ההודעה