טיפול CBT

בין אדם לחברו בחשיפה, מחשבות מקדימות

פחד בטיפול

פחד בטיפול

כשאני כותבת, הכתיבה מובילה את עצמה לפעמים. התכוונתי למשהו אחד ויצא אחר. התכוונתי לכתוב הנחיות פרקטיות, ברשימה יפה. יצא שחשבתי על הנושא בצורה מופשטת יותר. אז אם אתם מחפשים את הפרקטיקה, תעברו לפוסט העוסק בנושא. אם אתם רואים לחשוב על,  לפני הפרקטיקה של האיך, מוזמנים להישאר ולעבור לאחר מכן לפרקטיקה.

חשיפה היא חלק חשוב ומרכזי בטיפולי CBT בהפרעות חרדה ו-OCD. הן גם אחד החלקים הקשים ביותר בטיפול. אדון בנפרד בדברים שצריך לשים לב אליהם כדי שהחשיפה תהיה מוצלחת מבחינת הפרקטיקה ההתנהגותית. אך לא פחות חשוב הוא היחס למטופל בזמן המטופל. חשיפה היא חוויה עוצמתית, חשוב להיות מודעים לכך, ולהתנהל באופן רגיש. התנהלות טובה יכולה לחזק את הקשר הטיפולי, להשפיע על תפיסת המסוגלות של המטופל, ואף להציב מודל שונה אל מול מודלים מופנמים. חוסר מודעות לאימפקט ופעולה בצורה טכנית ולא רגישה מספיק יכולה להעצים את הקושי, להוביל לתחושת בדידות ואף השפלה. חוויה כזו יכולה להתכתב עם אירועים בעברו של המטופל, למשל ביקורת על שאינו מצליח להתגבר על הקושי, ועם סכמות שלו, למשל סכמה של פגימות.

הדימוי שעולה לי בראש הוא מעולם הדת. יש את המצוות שבין אדם למקום, או בהשאלה, בין מטפל ל-CBT, כלומר, מה נכון ולא נכון לעשות מבחינה התנהגותית. אך חשובות לא פחות הן המצוות שבין אדם לחברו, או כאן, איך נתייחס למטופל בזמן החשיפה, לא במובן של רמות חרדה וכן הלאה, אלא במישור האנושי.

על מה אני מדברת?

חשיפה יכולה להיות חוויה מאוד אינטימית וחשופה. יש הבדל גדול בין לספר למטפל על החרדה, לבין להתנשם ולהרגיש שאתה נחנק או מאבד שליטה על ידו. המוכנות לחוות רגשות עזים אלו במחיצת המטפל דורשת אומץ ומתן אמון, וחשוב להתייחס אליה בכבוד ולא כמובן מאליו.

בחשיפה המטופל מתמודד עם דברים מפחידים/מגעילים/מעוררי ביקורת עצמית וכן הלאה. לרוב הוא חווה קושי זה לבד, או במחיצת אנשים שאינם יודעים בהכרח מה לעשות עם זה, נשאבו לתוך המצוקה שלו (לרעי הדינאמיים, תחשבו על זה במונחים של קליין, הרס האובייקט) או ביקרו אותו וציפו ממנו "לצאת מזה". אם החשיפה מתבצעת בצורה רגישה, החוויה תהיה שאני לא לבד מול הקושי, אלא יש אדם אכפתי הנמצא שם איתי ועוזר לי להכילו. ולא רק שהוא עוזר לי להכיל, הוא עושה זאת תוך קבלה של מי שאני, חוויה תרפויטית למטופלים המרגישים פגומים, חלשים, אשמים ועוד. ההקבלה שעולה לי כרגע היא של ילד חולה הנמצא לבדו, או בסביבה המבקרת אותו (למשל הבעת גועל מצד ילדים או מורים כשהוא מקיא), לעומת אותה מחלה כשהוא נמצא ליד הורה מסור הדואג לו, ואינו מביע סלידה או ביקורת.

האתגר אינו פשוט למטפלים שאינם מורגלים בטיפול זה. תכני החשיפה מערערים את הריחוק הקליני, הגוף נכנס לטיפול, בין אם על ידי עשייה פיזית משותפת בפועל, ובין אם על ידי העלאת תכנים ראשוניים: הפרשות, מוות, מיניות, דחייה, אלימות  כולם נכנסים לטיפול בצורה עוצמתית, בלי להיות מורחקים על ידי מנגנוני הגנה ומתווכים על ידי מילים.

בנוסף לקושי בחשיפה ובכמעט התערטלות נפשית מול המטפל, גם סיטואצייה החשיפה עצמה יכולה להעלות שאלות וקשיים. הסטינג משתנה, הן במובן של עמדת המטפל והן במובנים חיצוניים. המטפל נוקט עמדה אקטיבית, דרקטיבית. לעיתים נעשה שימוש בהומור וציניות, השונים מהעמדה הרגילה. הטיפול יוצא לעיתים אל מחוץ לקליניקה, ועולות שאלות כמו האם אנשים אחרים שמים לב שקורה כאן משהו שונה, מה יקרה אם מישהו שאני מכיר יראה אותי, מי צריך לשלם על האוכל שקניתי במסגרת התרגול וכן הלאה. חשוב להיות מודעים לשינויים בסטינג, לדון בפרטיקה, ולהיות רגישים לניואנסים ולהשפעות האפשריות על המטופל.

אהבתם? מוזמנים לפרגן בלייק.
לשאלות או הצעות השאירו פרטים או התקשרו 053-4213111.
אם אין מענה נא לשלוח הודעת SMS.

שם

דואר אלקטרוני

טלפון

תוכן ההודעה