טיפול CBT

על גבולות בחשיפות – חלק א

פחד גבהים?

גבולות הם דבר חשוב בטיפול. לא במובן הדינאמי הרגיל, אלא במובנים הרבה יותר קונקרטיים. אם למטופל יש פוביה מכוכבים, האם אסע איתו למצפה רמון בלילה כדי לראות מטאורים? מהם הגבולות האישיים שלי מבחינת המקומות והשעות בהם אני מוכן ללוות את המטופל, כשהחשיפה כוללת עוברי אורח תמימים, איך לשמור עליהם מחוסר נעימות, איך להתמודד כשהחשיפה מפגישה אותי עם קשיים שלי. בפוסטים הבאים אפרוט שבע נקודות לגבי גבולות בחשיפה. 

1. חשבו האם אתם מוכנים לעשות את החשיפה. גם אנחנו בני אדם, וגם לנו יש דברים שקשים לנו. גם כמטפלי CBT הנושאים את נס ההתמודדות, אנחנו לא חייבים להתמודד עם כל הקשיים שלנו. הסנדלר יכול להיות יחף וחרד. אתם לא נמצאים בטיפול, ואינכם חייבים להתמודד עם נושאים קשים עבורכם. אם חשיפה מסוימת לא מתאימה לכם, מצאו פתרון אחר. יתכן ותוכלו לעשות יחד חשיפה אחרת, יתכן ותוכלו לעשות מודיפיקציה של החשיפה כך שהיא תהיה אפשרית עבורכם. אם אי אפשר והמטופל צריך עזרה בחשיפה ספציפית זו, חשבו באופן יצירתי על פתרון, למשל העזרות באיש טיפול אחר, באדם קרוב למטופל, או לוו את החשיפה טלפונית.

אם הדבר מעלה שאלות, חשבו אם אתם רוצים לחלוק את המידע עם המטופל ואיך לנהל זאת. העלאת הנושא יכולה לאפשר דיון על מטרות הטיפול, והאם המטרה היא להתגבר על כל דבר בהכרח, או שמותר להגיד “עד כאן” על חלקים מסוימים. מצד שני, קחו בחשבון שהידיעה שאינכם רוצים להתמודד עם דבר מה, יכולה לעורר קונפליקט.

אם אתם בוחרים לבצע את החשיפה למרות הקושי, הדבר יכול להיות הזדמנות לגדילה אישית ולחיזוק הברית הטיפולית. תמיד אזכור את סיפורה של תמר פודולי, פסיכולוגית מצוינת ואדם יקר שהתמזל מזלי לעבוד עמה. תמר עבדה עם מטופל עם חרדת בריאות חריפה, שנמנע מכל פעולה שהייתה עלולה לפגוע ברגליו או ידיו. לאחר שרצה איתו ברחבי העיר (דבר שנשמע כמו מדע בדיוני לכל מי שהכיר אותו, אך לא למי שמכיר אותה), הם הלכו יחד לקיר טיפוס, המחייב להיתלות על הידיים. תמר סובלת מפחד גבהים ובחרה לטפס בכל זאת, כשהיא עושה מודלינג ומשתפת אותו בפחד בעודה תלויה בין שמיים לארץ. אין פלא שהמטופל, שמספר מטפלים ניסו לסייע לו בעבר ללא הצלחה מרובה, פרח בטיפולה המסור, הכן והנוכח של תמר.

2. חשבו אם הזמן והמקום מתאימים לכם. בהמשך לסעיף הקודם, זכותכם לא לעשות חשיפה אם זה לא מתאים לכם. לפני מספר שנים הייתי מוכנה לעשות חשיפות בשעות מאוחרות, כיום לא. יתכן ומטופלים יפיקו מחשיפות בשעות אלו, אך מה שהתאים לי כרווקה ללא ילדים, לא מתאים לי כיום, כשאני רוצה להיות עם משפחתי בשעות אלו. הגבולות של כל מטפל שונים גם לגבי מיקום החשיפה. אני יוצאת מהחדר לעולם בשמחה, ולעשות חשיפה בסופר זה טיפול מצויין מבחינתי. אולם, אם מבחינה טכנית אין לי אפשרות לעשות זאת, כיוון שפוגשת את המטופל באמצע יום, ואין די זמן לנסיעות ולחשיפה – לא אעשה זאת.

מלבד שיקולים פרקטיים, יש גם שיקולים עקרוניים.   כשהייתי מתרגלת התנהגותית הרגשתי בנוח לסמלץ דייטים בפאבים, אך מבינה לגמרי מטפלים שאינם מרגישים עם כך בנוח. כל גבול הוא בסדר ולגיטימי, כל עוד מהרהרים (כמו בכל דבר אחר בטיפול) על המניעים שלי וכיצד הדבר משפיע על הטיפול. אם הטיפול יפגע מכך שאיני מבצע את החשיפות יחד עם המטפל כדאי למצוא, כמו בסעיף הקודם, פתרונות יצירתיים.

3. בטיחות. לא הכל תרחישים קטסטרופאליים, יש דברים מסוכנים. בחשיפות אתם המבוגר האחראי, שימו לב לסיכונים, ועצרו את החשיפה אם אתם מרגישים שהמצב יכול להיות בעייתי. למשל, אתם הולכים לגינת כלבים עם מטופל עם פוביה עם כלבים ורואים כלב שנראה לכם תוקפני. אל תהססו לעצור. תוכלו לדבר עם המטופל על ההבדל בין פחד מופרז לזהירות. לעיתים מטופלים חושבים שמטרת הטיפול היא לא לחשוש מדבר. מקרים של סכנה פוטנציאלית הם הזדמנות מצוינת לעבוד על תפיסה זו, להכניס גווני ביניים.

הבהירו, גם במעשים וגם בצורה מילולית, את ההבדל בין פחד מופרז הפוגע בחיים, לזהירות בריאה השומרת עליכם. אנשים שחיים שנים עם חרדה, פוביה או אוסידי, מדברים לפעמים על כך שהם כבר לא יודעים מהי התנהגות “נורמאלית”. דוגמאות כאלה יכולות לחדד את ההבדל. בטיחות יכולה להיות גם כלפי האחר, למשל, לחטא את היידיים בספטול בכניסה לבית חולים, כשאתם הולכים לשם לבצע חשיפה עם מטופל עם פחד מזיהום. גם כאן, אתם יוצרים הבדלה חשובה בין מה כפייתי ומהי התנהגות רצויה.

לחלק ב’ של הפוסט

 

 

איני מקבלת טיפולים כרגע.
כדי שלא תצאו ללא מענה אם אתם מחפשים טיפול, הכנתי דף של מטפלים שממליצה עליהם

למי שמעוניין לחכות, ניתן ליצור עמי קשר במייל yaellevk@gmail.com. לא יכולה להתחייב על זמן התגובה.

בהצלחה

 

Call Now Button