לופ טייפ הוא השם של אחת הטכניקות הפשוטות והיעילות ביותר לחשיפה מתמשכת בדמיון. בלופ טייפ מקליטים יחד עם המטופל תסריט המפרט מה יקרה אם החשש שלו יתממש.
נתחיל את הפוסט בדוגמה ללופ טייפ שלימור יצרה, העוסק בחשש של המטופל לשקוע בדיכאון ולהתאבד (הערה בנושא תוכן זה והסיכון בסוף הפוסט).
כשעושים לופ טייפ, חשוב שהוא יהיה מדויק, אחרת האפקט לא יהיה מספק. סביר להניח שתצטרכו לעשות כמה וכמה נסיונות. צריך לכך סבלנות, אך אחרי שתצליחו יהיה לכם כלי אפקטיבי ביותר לעבודה בבית, אז שווה להיות עם אורך רוח. וכעת, כמה 5 כללים בסיסיים ללופטייפ מוצלח:
לא לשלוח להקליט לבד
חשוב ליצור יחד את ההקלטה כדי לוודא את הנקודות הבאות. אם לא היה זמן אחרי שעבדתם על הנושא, וצריך fine tuning, לבקש שישלח אליכם אודיו, ויתחיל בחשיפה רק אחרי ששמעתם ואישרתם.
איזון בין דיוק לזמן
מצד אחד אתם רוצים שהתסריט יהיה מפורט ויבטא את החשש של המטופל בפרטי פרטים, כדי שירגיש ריאלי. מצד שני, המטרה היא לשמוע את הלופ טייפ מספר פעמים רב כדי להגיע להביטואציה. אם הלופטייפ יהיה ארוך מדי, המטופל לא יספיק לשמוע את התסריט מספיק פעמים בכל חשיפה. הכלל שלי הוא שזמן ההקלטה לא יעלה על 2-2.5 דקות בערך (כשמשך החשיפה שאני מגדירה הוא 45 דקות או עד שהמצוקה יורדת בחצי)
שימו לב להרגעות ומנעו אותן
במקרים רבים, אולי אפילו ברוב הפעמים, אנשים משרבבים הרגעות לחשיפה מבלי לשים לב. תפקידכם להיות חדים, לתפוס את ההרגעות, לעצור את ההקלטה, להצביע עליהן בפני המטופל ולהמשיך. מספר דוגמאות להרגעות:
מציאת דרך לחיות עם האסון. למשל, יפטרו אותי מהעבודה, אבל אמצא במהרה עבודה טובה לא פחות. התיקון – ייקח לי הרבה מאוד זמן למצוא עבודה, ומכן תסריט לפי עולמו הפנימי של המטופל. אכנס לחובות ואאבד את הבית, אהיה הומלס, אמצא רק עבודה שתשעמם אותי ואסבול כן הלאה.
הסתייגות. יכול להיות ש… לא, אנחנו רוצים לצאת מאזור הספק ולקבל את הקטסטרופה. המטרה היא לדבר עליה כעל וודאות.
דייקו את ליבת הפחד
חשוב להבין ולפרט את הדבר שהמטופל באמת חושש ממנו ולא ללכת לפי הנחות שלנו. למשל, המחשבה שלי הייתה כי מטופלים עם HOCD (שחוששים שהם בעלי נטייה מינית שונה מכפי שהם מניחים כיום) חוששים מנידוי, קושי בהקמת משפחה וכן הלאה. בפועל גיליתי שלא מעט חוששים מכך שלא ימשכו לנשים, כיוון שהם כל כך אוהבים נשים. אך לא ניתן להכליל תגלית זו על כולם, כיוון שאחרים חוששים מחיים בתחושה של שקר, או מכך שהמצב הנוכחי בו הם אינם מרגישים וודאות. התסריטים יהיו שונים כמובן לכל אחד מהמקרים. דוגמא לשני תסריטים: הראשון יעסוק בכך שאצטרך להיפרד מבן זוגי שאני כל כך אוהבת. השני יהיה סקירה של נקודות שונות בחיים, ותחושת הזיוף והפספוס שבכל אחת מהן (בחתונה שלי אראה שמח כלפי חוץ, אבל אדע שזה לא נכון, ואני עושה טעות. כשאשתי תלד אסתכל על הרופאים החתיכים וואחשוב שפספסתי…).
עשו את ההקלטה בזמן הווה/הווה הבוחן את העבר
אל תדברו על העתיד, זה מרחיק. הקפידו שהמטופל ידבר בשפת הווה, כשהוא מתאר את חייו כרגע, או סוקר בהווה את עברו עד היום. יש נטייה לקפוץ בין הזמנים ולהתחיל לדבר בזמן עתיד. שימו לב והתחילו מחדש במידת הצורך. לדוגמא: כבר 6 שנים שאני מתמודד עם סרטן. היום בו גילו את הסרטן היה אחד הקשים בחיי…
אם צריך, תקליטו את עצמכם
לעיתים האדם אינו מופעל מלשמוע את קולו. לעומת זאת, שמיעת הסיפור בקול אחר משיגה אפקט משמעותי. אם הלופ טייפ עשוי בצורה טובה ומדויקת, לפי העקרונות שפירטנו, נסו להקליט את עצמכם ולראות איך המטופל יגיב.
כמה מילים על תוכן אובדני לסיום
כמו בתכנים אחרים, תוכן אובדניים יכולים לעורר אצל אנשי מקצוע שאינם בקיאים בטיפול ב-OCD מחשבה שיש כאן משאלה נסתרת (כלומר, נסתרת כמו להסתיר חפץ יקר על מדף בולט, בין חפצים אחרים). כלומר, שהמטופל עדיין לא מודע לכך, אך הוא עלול להיות בסיכון לאובדנות. בהתאם, המטפל יכול לרצות לנקוט בזהירות ובירורים חוזרים. אם בדקתם ומצאתם שהמטופל אינו סובל מדיכאון ואינו אובדני, או אפילו שהוא מדוכא בגלל מצבו אך אינו אובדני – עשו מודלינג. שניכם יודעים שכנראה שמדובר ב-OCD, אך מתקשים להכיל את הספק שמא. אם תשאלו שאלות חוזרות, אתם עושים מודלינג לפיו אי אפשר לשאת ספק ויש לחתור לוודאות מוחלטת. אתם יכולים להכיל את החשש ולא להביא אותו לידיעת המטופל. או, אם אתם מרגישים בטוחים בעצמכם וחושבים שהדבר יתרום למטופל, יכולים לשתף בקושי שלכם ולדבר על כך ששניכם מתמודדים עם הקושי ומאתגרים את עצמכם.
אם המצב מורכב יותר, או שזו אחת הפעמים הראשונות שנתקלתם באובססיה כזו ואתם חוששים, אפשר ללכת על פתרון ביניים: העבירו שאלוני דיכאון כחלק רוטיני מהטיפול ולא כהרגעה, וודאו שהדבר ברור גם למטופל. צריך להיות זהירים עם כך, כי יתכן והשאלון יהווה טקס עבור המטופל העוזר לו להרגיע את הספק.