OCD היא הפרעה שיש אי הבנות רבות לגביה, אצל מטפלים ומטופלים כאחד. בשני הפוסטים הקרובים אתייחס למספר מיתוסים לגבי OCD. הפוסט מיועד אומנם למטפלים, אך גם אנשים עם OCD והקרובים אליהם יכולים למצוא בו עניין.

המיתוס: אין לו טקסים, רק מחשבות טורדניות

המציאות: אין דבר כזה. אם זה OCD, יש טקסים. אם לא, זה משהו אחר, למשל GAD (הפרעת חרדה כללית). לפעמים אין טקסים פיזיים, זה בהחלט נכון, אך אין משמעות הדבר שאין טקסים בכלל. יש, ולא פעם הרבה מאוד. הם פשוט קורים במחשבה ואינם נראים בהכרח כלפי חוץ.
אעשה רגע סטייה הצידה להסביר למה אני מתכוונת כשאני מדברת על טקס. טקס היא כל פעולה שנעשית על מנת להוריד את המצוקה שהאדם חש כתוצאה מההפרעה. גם מחשבה היא פעולה, אם היא נעשית בצורה כפייתית על מנת לפתור או למזער תחושה שלילית.

מספר דוגמאות לטקסים מחשבתיים כדי להבהיר: לדמיין רגע טוב עם בן הזוג שלי אחרי מחשבה שמא אני נמשכת לנשים. לדמיין את הלו”ז של היום לפרטי פרטים עד שאני מרגיש טוב יותר. לחשוב על פרטי פרטים של שיחה שהשתתפתי בה כדי לוודא שלא פגעתי באיש. ניהול דיאלוג מנטאלי פנימי חוזר בו אני בוחן בפעם המאה את היתרונות והחסרונות של רכישה (שעשיתי או שמתכוון לעשות בע”ה בימינו במהרה).

לעיתים האדם מודע לטקסים המנטאליים, אך פעמים אחרות הוא לא רואה אותם כחלק מההפרעה. במקרים אלו, חלק חשוב מהעבודה הוא להבין שמדובר בטקס, ועל ידי כך לאפשר לעשות משהו אחר. לדוגמא, אם אבין שכשאני מנסה להרגיש שאני אוהבת את בן זוגי כדי להרגיע מחשבות טורדניות לפיהן אולי אני לסבית מדובר בטקס, אוכל לעשות משהו אחר. יתכן ואבחר לדחות מחשבות אלו (מניעת תגובה), יתכן ואבחר לעשות חשיפה למחשבה שאני לסבית. בכל מקרה, אשנה את הדפוס של מצוקה-הרגעה-מצוקה האופייני ל-OCD.

אם נחפש רק פעולות פיזיות, או רק טקסים מחשבתיים ברורים (כמו לחזור בראש על משפטים שהאדם יודע שהם טקסיים), נפספס הרבה. גם אם האדם יצליח להפסיק לעשות טקסים פיזיים, הוא ימשיך לסבול, ולא נצליח לסייע לו די הצורך. 

אוסידי היא הפרעת חרדה

חשבו על הפעולות הכפייתיות הקטנות שלכם (אם אין לכם, מוזמנים להשאיל מחבר): לבדוק שוב אם סגרתם את הדוד/כיוונתם את השעון המעורר אפילו שאתם יודעים שעשיתם זאת. להגיד טפו טפו טפו כשאומרים דבר חיובי. להטיל מימיכם שוב לפני השינה אפילו שאין צורך בכך, כדי להפחית את הסיכוי שתקומו בלילה לצורך זה. האם אתם מרגישים חרדה בזמנים אלו? חלקכם יגידו שכן, ואחרים יתארו חוויה אחרת. למשל תחושה מציקה אם לא יעשו את הפעולה, או פשוט הרגל שאינו מעורר רגש מיוחד.

חוויה זו אינה שונה אצל אנשים עם OCD. עוצמת הרגש גבוהה יותר והפעולות קורות באופן תדיר יותר, אך המנעד הרגשי זהה. חלק מרגישים חרדה, אחרים מרגישים טווח רחב של חוויות רגשיות. להגיד לאדם שהוא מרגיש חרדה כשזו אינה החוויה שלו זו אמירה לא מדוייקת. אנשים עם OCD מסתובבים בעולם בתחושה שהם שונים, חריגים, לא מובנים. וכשהם מגיעים סופסוף לטיפול מתאים, זה יכול להיות מתסכל ומאכזב שהמטפל מתעקש לשים תווית לא נכונה על החוויה הרגשית שלי. כולנו רוצים שיראו ויבינו אותנו כשאנחנו מגיעים לטיפול נפשי, ואנשים עם OCD אינם שונים בכך. מעבר  לחוויה הרגשית בטיפול, יש משמעויות טיפוליות להגדרה נכונה. הבנה שלא מדובר בהפרעת חרדה, אלא בהפרעה בפני עצמה, מובילה לפסיכו-חינוך ולטיפול תרופתי אחר.

אז מה החוויה הרגשית של אנשים עם OCD? רבים מדברים על חוויה בסיסית של חוסר שלמות או דבר לא נכון. חוויה שאנשי טיפול הגדירו בתור “just right” (או לא just right, אם האדם לא עשה את הטקס). למשל: “אני מרגישה שקורית עכשיו טעות נוראית”, “אני מרגיש כמו בתוך בועה. משהו לא תקין בעולם, ואהיה בתוך הבועה עד שזה יתוקן”, “זה מרגיש לא נכון, לא יודע איך להסביר את זה בדיוק”. אחרים מרגישים חוויה רגשית זו, שאליה מתווספים רגשות נוספים, אחרים לא מדווחים על חוויה זו אלא על רגשות אחרים בלבד. אחד הרגשות ה”פופולאריים” הוא אכן חרדה, אך זה אינו הרגש הבלעדי, ורבים מדווחים על רגשות אחרים כמו אשמה, גועל או עצב.

עניין? מוזמנים לחלק השני של מיתוסים על OCD