מאת גילור פרידמן זלצר

לפעמים ריבוי הפרוטוקולים וההמשגות הקליניות מקשה עלינו לתת מענה למטופלים, בעיקר אם הם מתמודדים עם כמה אבחנות. על רקע זה גובשה הגישה המאוחדת. (Unified Protocol-UP)

אז מהי הגישה המאוחדת?

הגישה המאוחדת UP היא פרוטוקול טיפולי חוצה אבחנות שנותן מענה לנטייה של אנשים לחוות רגשות שליליים באופן עוצמתי ומבהיל ולהימנע.

בניגוד לגישות המתמקדות בקושי ספציפי, הגישה המאוחדת מטפלת במנגנונים רגשיים משותפים העומדים בבסיסן של חוויות מתחום החרדה, מצב הרוח והפרעות נוספות ולכן היא מתאימה לאנשים המתמודדים עם כמה הפרעות, ולקבוצות המאגדות בתוכן מטופלים עם אבחנות שונות או חווים רגשות חזקים מסוגים שונים. הגישה המאוחדת מגובה במחקרים רבים המעידים על יעילותה, ומיושמת בהצלחה במרכזים טיפוליים ברחבי העולם. 

העיקרון המנחה בגישה זו הוא שהבעיה המרכזית אינה הרגש עצמו, אלא האופן שבו אנו מגיבים אליו- לרוב באמצעות הימנעות, דיכוי או מאבק. ניתן לדמות את הגישה המאוחדת להתמודדות עם גלים בים סוער. הניסיון להילחם בגלים הוא מובן, אך עלול להוביל לתשישות ואף לטביעה. במקום זאת, הטיפול מלמד אנשים לצוף עם גלי הרגשות ולנווט בתבונה דרך הסערה.

הפרוטוקול מלמד להיות בעמדה פחות שיפוטית אל מול מגוון חוויות רגשיות כמו פחד, כעס או אפילו שמחה. למעשה, הגישה המאוחדת מדגישה את הלגיטימיות והמידע שיש ברגשות, כחלק מהחוויה האנושית. המודולה העוסקת ברגשות כוללת פסיכו-חינוך ועבודה קוגנטיבית על רגשות. האפשרות לחשוב ולראות רגשות בצורה אחרת מהווה את התשתית עליה נבנית השפה של הUP אשר מסייעת באופן הדרגתי להגמיש את כלל החוויה הרגשית: מחשבות, תחושות גוף, התנהגויות. הUP מעודד את המטופלים באופן רגיש והדרגתי להכיר את הדפוסים הרגשיים שלהם באופן אינטימי וקרוב, להסכים לחוות אותם ומתוך כך לאפשר לעצמם למידה חדשה ברמה הקוגניטיבית, הגופנית, ההתנהגותית והרגשית.

למי הטיפול בגישה המאוחדת מתאים?

לאנשים עם דפוס של הימנעות רגשית, נטייה לחוות בעוצמה תחושות גוף והטיות קוגניטיביות, או במילים אחרות, לרוב המטופלים שמתאימים לטיפול CBT. אחד הדגשים בטיפול הוא שינוי הגישה לרגש, התקרבות וקבלה במקום בהלה והימנעות מהרגש. בהתאם, הטיפול מתאים במיוחד לאנשים שהימנעות רגשית היא מרכיב מרכזי אצלם – למשל PTSD, הפרעות אכילה, וכמובן דיכאון וחרדות. כשמדובר בטיפול קבוצתי, יש להחליט מי מתאים לפי הרכב הקבוצה, כשהתמונה הכוללת ולא רק סוג ההפרעה היא פקטור חשוב (למשל, לפי התפקוד, גיל, טמפרמנט…). בטיפול קבוצתי נרצה דווקא לבנות קבוצה הטרוגנית, מאחר והשונות לצד הדמיון מאפשרים תהליך משמעותי כאשר כל משתתף הוא מטופל, אך גם מתרגל חשיפות עבור משתתפים אחרים.

אז מה בעצם בין UP ל-CBT?

אוקי, עובדים על דפוסי חשיבה, מפחיתים הימנעויות, מפזרים קצת נצנצים ומיינדפולנס מעל – זה לא CBT? כן, UP זה CBT, אבל עם טוויסט ספציפי. הכלים דומים אך המיקוד שונה. ב-CBT נתייחס בהרחבה למנגנונים נפרדים של כל הפרעה: הפרשנויות המאיימות של תחושות גוף בהתקף בפאניק, שינוי תפיסות העולם ב-PTSD, הסברים על מנגנונים מוחיים ב-OCD וכו’. ב-UP מתמקדים במנגנונים משותפים של ההפרעות השונות, למשל הטיות חשיבה על עצם קיום הרגשות עצמם (“הרגש הזה מסוכן לי”, “אני לא מסוגל”), דגש על המרכיב הגופני ותחושות הגוף לכל פסיכופתולוגיה ועבודה סביב הקושי של המטופלים להיות בהווה עם כלל מרכיבי החוויה הרגשית.

ההסתכלות על המנגנונים המשותפים עוזרת לאמץ “מבט על” של מה שעומד בבסיס הקושי הרגשי, ולא להתמקד רק בתוכן ספציפי. כך למשל, אדם עם חרדה חברתית יעסוק בטיפול גם בבחינה ואיתגור של מחשבות ספציפיות לגבי מצבים חברתיים, אך גם במנגנונים הרגשיים העומדים בתשתית. כך שבמצבים בהם הוא חווה רגשות חזקים, הוא ילמד לזהות את האופנים בהם הוא נמנע, ילמד להכיר לעומק את כל מרכיבי החוויה הרגשית שלו, ומתוך כך יוכל להתמקם באופן מקבל יותר מולם. למשל במצבים חברתיים הוא יכיר כבר כיצד המחשבות הביקורתיות העולות, הדופק המואץ נחווה כמאיים וישים לב לדחף להימנע מקשר עין. כך, המטופל יוכל להיות בעמדה יותר מתבוננת ופחות מופעלת ועם הזמן יוכל לבחור לפעול באופן המתאים למה שמשמעותי עבורו ולמטרות חייו.

גישה זו מתאימה לקו-מורבידיות הגבוהה הקיימת בין הפרעות פסיכיאטריות שונות. רבים מהאנשים שפונים לטיפול מתמודדים עם יותר מהפרעה אחת, או לפחות עם “קווים” של קשיים נוספים, או עם נטייה הימנעותית נרחבת. הגישה המאוחדת מאפשרת לאנשים אלו לעבוד באופן רוחבי על מגוון קשיים באותו זמן.

בטיפול קבוצתי היתרון הוא שאנשים עם קשיים שונים יכולים להיות יחד בקבוצה, לראות כיצד אנשים נוקטים בדפוסי חשיבה דומים שלהם, אך בנושאים שנראים להם חסרי היגיון. כשיש מרחק רגשי, קל יותר ללמוד איך לאתגר את החשיבה, ולאחר מכן להעביר לעצמם. כך למשל, אדם עם פוביה ממעליות, לא יזדהה ככל הנראה עם תכנים של אדם עם חרדה חברתית, וידע להפריך את המחשבות האוטומטיות בקלות יחסית. לעומת זאת, הוא יזדהה עם תחושת האימה, הרצון להימנע והמחשבות הקטסטרופאליות. הבנה ושוני אלו יכולים לעזור לו להעביר את המסקנות גם למקרה שלו. ואם לא, האדם עם פוביית המעליות יוכל לעזור לו. בנוסף, ההבדל בתכנים יכול לסייע בחלק ההתנהגותי, כשאם נעשה תרגול משותף, כל אחד יכול לעזור לאחר בתחום שקל לו וקשה לאחר, וכך להרוויח תחושת קומפטנטיות, ולחזק את כישורי הטיפול העצמי.

לפרטים נוספים על UP אפשר ליצור קשר עם גילור 054-524-0640
קבוצת UP של גילור בשרון