טיפול CBT

טיפול התנהגותי בדיכאון

טיפול התנהגותי בדיכאון

אנשים עם דיכאון נוטים להסתגר ולצמצם פעילות ככל האפשר. במקרים קלים הנסיגה יכולה להתבטא בצמצום פעילויות פנאי, דחיית סידורים והשקעה נמוכה במגוון פעילויות. האדם שומר על התפקודים ההכרחיים, אך הדברים שנותנים את החיות וההנאה דועכים. למשל אדם עם דיכאון קל, ימשיך לעבוד, אך יפגוש את חבריו פחות, לא ילך לטיולים בסופ”ש וישן שעות מרובות כדי לחמוק מהתחושות הקשות. הוא ימשיך לעשות פעילויות בסיסיות, אך ההשקעה הנוספת וההנאה יפחתו.  למשל, אדם האוהב להשקיע בהופעתו לא יראה מוזנח, אך לא יטפח עצמו, יראה “רגיל” ולא יקבל פידבקים חיוביים על הופעתו כבעבר.

בדיכאון חריף יותר, גם תפקודים הכרחיים יפגעו פעמים רבות. יתכן והאדם לא יגיע לעבודה, הופעתו תהיה מרושלת או מלוכלכת, הוא יזניח את ביתו וכן הלאה. ככל שעוצמת הדיכאון גדולה יותר, כך הסבירות לפגיעה בתפקוד גוברת. חשוב להבין שלא מדובר בעצלות. אדם מדוכא צריך “לדחוף” כנגד כוחות עצומים המקשים עליו לפעול, וכנגד תחושה חזקה של “מה הטעם”. גם אם הוא מצליח לפעול, הוא לא יהנה בהכרח מדברים כפי שנהנה מהם בעבר, והדבר יכול להגביר את היאוש ולפגוע עוד יותר במוטיבציה שלו.

טיפול התנהגותי בדיכאון נקרא אקטיבציה (הפעלה) התנהגותית. נקודת המוצא של טיפול זה היא שהנסיגה שבדיכאון יוצרת תנאי חיים מדכאים. הדיכאון מנציח את עצמו: כשהאדם לא עובד, נוספות לו דאגות כלכליות, ועוד סיבה לבקר את עצמו. כשאינו עושה דברים שהוא אוהב אלא יושב לבד ובוהה בטלויזיה מבלי באמת לראות, אין סיבה שירגיש מסופק מחייו. הנסיגה מחברה ופעילות גם מפחיתה את הסיכוי לפידבקים חיוביים. אם אני אדם חברתי וזוכה לתגובות חיוביות כשאני עם אנשים, נסיגה תוביל למיעוט תגובות אלו.

בטיפול התנהגותי בדיכאון המטרה היא להחזיר באופן הדרגתי פעילויות שיחזירו משמעות, הערכה עצמית והנאה לאדם, ולצמצם פעילויות או הימנעויות שפוגעות בו. חלק מהפעילויות שנוספות הן כאלה שהאדם יכול ליהנות מהן. אחרות אינן מהנות בהכרח, אך יכולות לתת לאדם תחושת סיפוק לאחר שעשה אותן, ולשפר את איכות חייו בטווח הארוך. פעילויות מסוג זה כוללות למשל ספורט, תשלום חשבונות, הכנת ארוחה, הליכה לעבודה או התנדבות ועוד.

העבודה ההתנהגותית בדיכאון היא הדרגתית, והמטרות צנועות בהתחלה. ראשית, בודקים איך האדם מבלה את יומו, וכיצד הוא מרגיש בכל חלק ביום. לאחר מכן, מתחילים בשינוי, תוך הבנה שהשינויים בהרגשה לא יהיו דרמטיים בהתחלה, אך כל שינוי הוא משמעותי. למשל, בבחינת יומו של אדם עם דיכאון מתברר כי הוא מבלה שלוש שעות מול הטלוויזיה בבוקר, והוא מדרג את מצב רוחו בזמן זה כ-3 מתוך 10 (כשאחד הוא הנמוך ביותר). במקום זה הוא יתבקש להכין ארוחת בוקר ולאכול אותה ליד השולחן (ולא לחטוף משהו ליד הטלוויזיה) תוך שמיעת תוכנית שהוא אוהב ברדיו. הוא ידרג את מצב רוחו בזמן פעילויות אלו כ-5, שעדיין אינו מספר מדהים, אך הוא בהחלט טוב יותר מ-3, וככל שיותר פעילויות יוחלפו לנחמדות או יעילות יותר, הוא ירגיש טוב יותר בהדרגה.

מלבד שיפור ההנאה ברמה המיידית, לשינויים ההתנהגותיים יש אפקט בטווח הארוך. למשל תשלום החשבונות אינו מהנה, אך התמדה בפעולה זו ופעולות אחרות של טיפול בעצמו ובבית יחזירו לאדם את האמונה ביכולותיו, וימנעו תוצאות שליליות. פעילות ספורטיבית יכולה להיות קשה לביצוע, אך התמדה בספורט נמצאה כמשמעותית  ביותר לשיפור דיכאון.

ניסיתי את זה כבר, לא יכול לפעול כשאני מדוכא

אם אתה סובל מדיכאון וקורא כל זאת, יתכן ועלתה לך בראש המחשבה “ניסיתי את זה כבר, אבל אני לא מצליח להתמיד, זאת בדיוק הבעיה”. אכן, אחת הבעיות בדיכאון היא פגיעה ביוזמה, במוטיבציה לפעול, וגם אם האדם מבין מה יעזור לו, קשה מאוד לעשות זאת. לכן, אם ניסית לשנות לבד והדבר לא צלח בידך, כדאי לשקול פנייה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי הממוקד בדיכאון. בטיפול פסיכולוגי ממוקד בדיכאון אין ציפייה פשוט לתת לאדם מדוכא הנחיות ולצפות שהוא יעשה אותן, ההפעלה ההתנהגותית היא חלק ממכלול רחב יותר.

ראשית, טיפול פסיכולוגי אינו פועל במנותק, אם יש צורך בטיפול תרופתי, הטיפול הפסיכולוגי יערך במקביל להתערבות פסיכיאטרית. טיפול תרופתי מתאים יפחית מעוצמת הדיכאון, ויגביר את היכולת לבצע את הנחיות הטיפול, שיובילו לשיפור במצב. שנית, בטיפול יש שלל כלים שעוזרים להתמודד עם הקושי בהנעה לפעולה. עצם המסגרת הטיפולית עוזרת להתחייב. המסגרת אינה מסתכמת בפגישות בלבד, אלא כוללת דיווח על הפעילויות ופידבק על הדיווח בין הפגישות, דבר שמסייע להגביר את המחויבות, ומאפשר לפתור בעיות כשהן עולות, מבלי לחכות שבוע שלם לפגישה הבאה.

החלק ההתנהגותי בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אינו החלק היחיד, והטיפול כולל גם חלקים קוגניטיביים ומערכתיים. בחלק הקוגניטיבי עובדים על דפוסי חשיבה שליליים, חלק זה משולב עם החלק ההתנהגותי, ומאפשר לזהות דפוסי חשיבה הפוגעים ביכולת לבצע חלקים התנהגותיים, ולשנות אותם, כך שמחשבותיו של האדם לא יעצרו בעדו. בחלק המערכתי של הטיפול יוצא מנקודת הנחה שפעמים רבות לא ריאלי לצפות מאדם עם דיכאון לעשות את השינוי בעצמו. לכן יוצרים מסגרות נוספות שיסייעו  לחזור לתפקוד, בהתאם לתנאי חייו של האדם והמשאבים הזמינים. במידה ואפשר להסתייע במשפחה, הם ירתמו לסייע בביצועע את המשימות. אם האדם אינו יכול לעבוד כרגע, יתכן וכחלק מהטיפול הוא יתבקש להתנדב במסגרת קבועה לזמן מה. לחילופין, יתכן וגורמים בעבודתו יהיו מעורבים ויסייעו לו. 

ולבסוף, לעיתים עוצמת הדיכאון דורשת תקופה של טיפול אינטנסיבי יותר, ולעיתים גם שמירה צמודה מחשש לאובדנות. אם זה המצב, ישקלו אופציות אחרות, בין אם אשפוז לצורך איזון, או הסתייעות בשירותי השיקום של ביטוח לאומי. השימוש באמצעים אלו יכול להיות זמני, ולאחר שהשלב האקוטי יעבור, פעמים רבות ניתן להיעזר בטיפול פחות אינטנסיבי.