אנשים עם חרדת בריאות חושבים על נושאים בריאותיים לעיתים תכופות. המחשבות עלולות להגיע לשעות ארוכות מדי יום, או להיות נוכחות כל הזמן ברקע, גם כשהם מתרכזים בדברים אחרים. החשש ממחלה יכול להיות נוכח בכל פעולה יומיומית: מה לאכול, כמה שעות לישון, איך לבלות את שעות הפנאי, בחירת בן או בת הזוג ועוד. יובל, בן 30, רווק העובד בחברת הייטק וסובל מחרדת בריאות, מספר כיצד ההפרעה משפיעה על חייו:  

“המחשבות נמצאות שם כל הזמן. גם כשאני מנהל שיחה ונראה שאני מרוכז בה, יש קו מחשבה שני שטוחן ללא הרף את שאלת השאלות: האם אני חולה בסרטן. מחשבות אלו מקשות עלי להתרכז, מעוררות חרדה ומדכאות אותי.

בעבר טסתי לחו”ל אחת לשנה, והנסיעות האלה היו דבר שחיכיתי לו ונהניתי ממנו כל כך. היום אני פוחד אפילו לנסוע מרחק של מספר שעות מהבית – מה יקרה אם ארגיש לא טוב ואצטרך ללכת לבית חולים? אני לא מוכן לקחת את הסיכון, ועל נסיעות לחו”ל אין מה לדבר.

אני פוחד להכניס לגוף שלי רעלים, אז הפסקתי לאכול מזון מעובד, בשר, קפאין, אלכוהול. הרבה מאכלים שאהבתי יצאו מהתפריט והם חסרים לי. ההגבלות פוגעות באפשרויות הבילוי שלי, די מבאס לשבת בפאב כשהדבר היחיד שאני יכול לשתות זה מים, וזה גם מוביל להרמת גבות מהסביבה, זה מביך אותי, ואני מעדיף לא לשים את עצמי במצב הזה מראש. התזונה שלי הפכה למורכבת, אני קונה רק מזון אורגני ולוקח הרבה ויטמינים. זה גם יקר, גם מגביל אותי לחנויות ספציפיות וגם לוקח לי הרבה זמן לבשל. כמובן שאני לא יכול לצאת לאכול עם החבר’ה בעבודה. הפסקות הצהריים הן זמן חשוב גם להתאוורר וגם לדבר על נושאים הקשורים לעבודה ולחזק קשרים חברתיים. אני מרגיש איך אני נדחק הצידה מאז שהפסקתי לאכול איתם.

אני מת למצוא בת זוג, להתחתן, להקים משפחה, אבל אין מצב. אני לא יכול אפילו לקחת מישהי לבית קפה או לפאב בלי שאצטרך להסביר את עצמי, ובכל מקרה אצא מוזר. אם איכשהו אעבור את זה והקשר יתהדק, יש גבול למה שאוכל להסתיר, ואיזו בחורה שפויה תרצה לקחת מישהו שמתמודד עם כאלה בעיות? כשאני חושב קדימה יותר, אני לא רואה את עצמי מקים משפחה ככה, למרות שאני מת להיות אבא. אם אני חושש כל כך לבריאות שלי, מה יקרה כשיהיה לי ילד? אני אהיה כל כך חרד שאני לא יודע איך אצליח לתפקד, ואני פוחד שאשגע אותו.

אני משקיע מאמצים רבים בליצור חיים בריאים, אבל אני לא יכול לשלוט בסביבה שלי לגמרי, ואנשים מסכנים אותי כל הזמן. אנשים מדברים בסלולרי בלי להבין עד כמה זה מסוכן. כל פעם שמישהו מדבר לידי אני מרגיש כעס על כך שהוא מסכן אותי, ואימה, ומתרחק ככל שאני יכול. כמובן שאני כמעט לא מדבר בנייד, אם אני חייב אני מדבר ברמקול ומקצר את השיחה כמה שיותר.

הפחד נמצא ברמה סטטית שמאפשרת לי לשרוד ולתפקד. אבל מדי פעם, למשל אם אני רואה כתבה על סרטן, אם יש לי כאב בטן, אם לא הצלחתי להתרחק מדברים מסוכנים ועוד הרבה מצבים אחרים, הפחד מזנק ואני מרגיש שאני לא יכול להתמודד עם זה. לפעמים אני הולך לרופא, למרות שאני כבר יודע שזה לא עוזר, כל הרופאים מתייחסים אלי כמו משוגע. פעמים אחרות אני פשוט כל כך מדוכא, חרד וחסר אונים שאני לא מגיע לעבודה, מסתגר בבית ומנסה לישון כמה שיותר כי אין לי כוח להיות בראש שלי”